מספורטאים לסלבס

להיפ-הופ תמיד הייתה אובסיסי לסניקרס, מ-Run DMC ששרו על האדידס שלהם ועד נלי שהעריץ את ה-Air Force 1. אבל בעוד ההיפ הופ נחשב בתחילתו לזרם נישתי, היום הוא לגמרי הפך להיות מיינסטרים וגם בז’אנרים פופולארים אחרים אפשר לזהות בקלות את היובלים שלו. לאמן כמו קניה ווסט יש את ליין ה-Yeezy, שושלת סניקרס מטורפת על שמו, ל-קנדריק למאר יש שיתוף פעולה עם נייקי בסדרת קורטז, ל-ג’יי זי עם פומה, ל-סנופ דוג עם אדידס והרשימה עוד ארוכה. העסקה הגדולה האחרונה נחתמה בין אדידס ל-ביונסה והיא יכולה להיות זאת שתעניק לאדידס יתרון משמעותי במאבק על השוק הנשי.

אובססיה לסניקרס: Run DMC

בכלל ניתן לראות מעבר ברור של חברות הספורט משוק שמונע על ידי ספורטאים לשוק שמונע על ידי אמנים וסלבריטאים. פומה החתימה כפרזנטוריות את קארה דלווין ו-סלינה גומז, אדידס את קיילי ג’נר, אנדר ארמור את דה רוק, ואפילו קרוקס החתימה את פוסט מלון. הסיבה היא ברורה, עם סלבריטאים ואמנים הן יכולות להגיע לקהלים הרבה יותר גדולים ומגוונים. יש להם מליוני מעריצים שעוקבים אחריהם ברשתות החברתיות, ופוסט אחד שלהם יכול להגיע לקהל שונה לגמרי מזה של כוכב כדורסל או כדורגל, גדול ככל שיהיה.

סניקרהדס של גוצ’י ופראדה

אנחנו רואים גם את המגמה של בתי אופנה מסורתיים ויוקרתיים להציג בקביעות סניקרס כחלק מהקולקציה העונתית שלהן. אם גוצ’י ופראדה היו מזוהים בעיקר עם תיקי יד ונעלי סטילטו, היום סניקרס הם חלק בלתי נפרד מהליין בתצוגות האופנה בפריז וניו-יורק, ולמרות שהנעליים שלהם מעניינות אותי כקליפת השום, יש סניקרהדס שמוכנים להתאבד בשביל זוג אחד של לואי ויטון. למעשה קיים ויכוח נצחי האם נעלי יוקרה הם חלק מעולמם של סניקרהדס, או שזו כבר פלישה גסה לעולם הפאשניסטות (תשובה: פלישה גסה).

LV TRAINER SNEAKER BOOT: לואי ויטון

שת”פ היא מילת הקסם

גם חברות הספורט רוכבות על הגל והם מרבות לשתף פעולה עם מעצבים, אדידס למשל עם יוז’י יאממוטו ו-סטלה מקרטני, נייקי עם טום סאקס ו-סקאי. שיתוף פעולה כזה מעניק להן נוצות טרנדיות להתהדר בהן ומאפשר להן למכור נעליים במחירים גבוהים בהרבה מהליין הפרטי שלהן. אין להרבה אנשים בעולם את ה-מארס יארד 2.0 של טום סאקס אבל סניקרהדס מכירים אותן וחושקים בהן, מעלים תמונות שלהן לרשתות החברתיות וזה מה שמניע את כל השוק הזה קדימה. הכסף יגיע מהנעליים הזולות להמונים, אבל ההתלהבות וההייפ מגיעים משיתופי פעולה וסניקרהדס להוטים.

בהקשר הזה סניקרהדס נוטים לחשוב שהם מחזיקים את התעשייה אבל למעשה הם מהווים רק עשרים אחוז מהמכירות. הנעל הנמכרת ביותר של נייקי לאורך שנים היא ה-Tanjun, סניקר פשוטה שנמכרת ברשתות גדולות כמו נורדסטורם ראק ו-פיילס שוז ב-60$. רוב האנשים נכנסים לחנות נעליים וממש לא אכפת להם עם איזה מותג הם יצאו, שהנעל תהיה נוחה, עם עיצוב וצבע סבירים ובעיקר שהמחיר שלה יהיה שפוי. ה-Tanjun מצליחה לענות על רוב הקטגוריות בחיוב ולכן היא כל כך מצליחה. היא לא מייצרת לקוחות נאמנים או ערך למותג, אבל היא נמכרת בכמויות עצומות ומשם מגיע הכסף הגדול.

הגלגלים שמייצרים את ההייפ

אז אולי סניקרהדס לא מחזיקים את התעשייה אבל הם בהחלט אלו שמובילים אותה קדימה, הם הגלגלים שמייצרים את ההייפ וההתלהבות שהופכת את חברות הספורט לכאלו מסוקרות ובסופו של דבר למכונות כסף. העיסוק האובססיבי בסניקרס, המרדף, התורים, האספנות, ההערצה, שוק הריסייל המטורף והרשתות החברתיות, כל אלו הפכו את הסניקרס לפריט האופנה המבוקש והחשוב ביותר מאז הג’ינס, וזה רק ילך וגדל.