כיצד כבשו סניקרס את עולם האופנה

אם בכל מקום אתם רואים סניקרס, אתם צודקים. אם אתם לא, אתם פשוט לא מביטים למקום הנכון. זה כבר נראה טבעי לראות סניקרס בעבודה, סניקרס בפגישה חשובה ורחמנה ליצלן, סניקרס בחתונה, שלא נאמר על החתן עצמו. מחקר מהשנה הנוכחית של חברת Euromonitor מראה שתעשיית הסניקרס ממשיכה לנגוס בשוק הנעלה הכללי, ובשנת 2018 סניקרס היוו 37% מסך הנעליים שנמכרות בעולם. למעשה חברות הספורט הן גם חברות ההנעלה הגדולות בעולם כאשר הגדולה מביניהן, בפעם עצום מהשאר היא נייקי. לחברה מאורגון נתח שוק ששווה ל-שלושת החברות שמופיעות אחריה ברשימה, אדידססקצ’רס ו-וי.אף קורפ (ואנס וטימברלנד).

הנעל שיצרה את תרבות הסניקרס

קונברס הייתה החברה הראשונה בהיסטוריה שהחתימה פרזנטור, לאיש קראו צ’אק טיילור והוא הפך לכל כך מזוהה עם הנעל, עד שב-1937 השם שלו צורף אליה. סניקרס התחילו להיות ממש תופעה תרבותית סביב תנועות הפאנק והברייקדאנס שהתפתחו בניו-יורק של שנות השבעים. רקדני הבי-בויז אימצו סניקרס כמו הפומה Suede והאדידס Gazelle מאחר והן היו נוחות, קלילות ובעיקר צבעוניות. ב-1982 ברוס קילגור עיצב עבור נייקי את ה-Air Force 1, נעל כדורסל מהפכנית שלראשונה בהיסטוריה חזרה לייצור בעקבות בקשה של מעריצים שרופים, אבל רק ב-1985 התחילה להתפתח תרבות סניקרהדס אמיתית, ואם משהו צועק Air Jordan 1 הוא צודק.

הנעל הראשונה של מייקל ג’ורדן ניפצה את כל החוקים והמסגרות שהיו באותה תקופה. תוסיפו לזה שיווק גאוני, עיצוב על זמני ושחקן מושלם ותקבלו את הסיבה שבגללה היא צברה מהר מאוד קהל מעריצים. נייקי פתחה בעקבותיה את סדרת הנעליים המצליחה ביותר בהיסטוריה, התחילה להוציא אותה בגרסאות רטרו ובעיקר לשחק עם עקומת ההיצע, לדאוג שתמיד הוא יהיה קטן יותר מהביקוש. ברגע הזה נוצרה קהילת סניקרהדס שהתחילה להתייחס לנעליים לא רק כפריט לבוש אופנתי, אלא כמושא לתשוקה ומוצר אספנות יוקרתי.

מספורט לאופנה

ב-1917 חברת קונברס פיתחה את ה-קונברס אולסטאר, נעל ביצועים שכיכבה במגרשי ה-NBA משנות הארבעים, ומשנות החמישים הפכה לפריט אופנתי. מקרה דומה הוא של ה-קדס צ’מפיון, נעל טניס שנוצרה בשנות השלושים וזכתה לפופולאריות בזכות הטניסאית הלן ווילס מודי. הצ’מפיון נמכרת בהצלחה עד היום כאשר טיילור סוויפט מובילה את הקמפיין סביבה. המגמה להפוך נעלי ביצועים לנעלי אופנה המשיכה כמעט בכל דגם שיצא משנות השישים עד שנות התשעים. נייקי קורטז, אדידס סטן סמית’, ריבוק פריסטייל, ואנס אולדסקול וכד’… עולם האופנה חי על מושגים כמו רטרו ונוסטלגייה וכאשר מעצב משפיע כמו גושה רובצ’ינסקי מחזיר את חברת FILA לאופנה, או דמנה גבסילה את טרנד ה-דאד שוז, כולם חוזרים אחורה.

חברות ספורט מסורתיות כמו נייקי, אדידס ופומה התחילו להגדיר את עצמן כחברות אופנה שמקפידות לשמור על מצויינות ספורטיבית. הן קשובות מאוד לכל מה שקורה בעולם האופנה ובהתאם למגמה חדשה, כמו לחזור לשנות התשעים למשל, הן מחזירות דגמי פרפורמנס במתכונת אופנתית בלבד. יותר מזה, הרבה מאוד מהעיצובים החדשים שלהן, כמו של האדידס NMD או ה-נייקי Sacai LDWaffle מושפעים מדגמים קלאסיים משנות השבעים והשמונים ושואבים מהם מוטיביים מרכזיים. גם רשתות אופנה ענקיות כמו אייץ’ אנד אם ו-זארה, או קטנות יותר כמו אלבירדס ו-וז’ה, התחילו לייצר ולמכור נעלי ספורט למטרות אופנה בלבד. מחקר של חברת Euromonitor מראה ששווי השוק של נעלי הפרפורמנס בשנת 2018 היה 60.5 מיליארד דולר, ואילו שוק הסניקרס למטרות אופנה בלבד דולק אחריו עם שווי של 56.1 מילארד דולר*.